<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית רביעי שער שלישי</h1>
<h2>דף כז.</h2>
כבר נתבאר בשער הראשון של בית זה, שיעורי התערובות באיסורן והכשרן אם נתערב איסור בתוך היתר בכמה יעלה, אבל אסור לערב איסור בתוך היתר בידים כדי לבטלו. עבר ובטל אם בשוגג מותר, אבל במזיד אסור בד"א למי שבטלו ולמי שנתבטל בשבילו, כדי שלא יהנו מעשיו הרעים. שלשה דינין מוחלקין זה מזה יש בבטול האיסורין. איסור [של] תורה, [ואיסור] של דבריהם ויש לו עיקר בתורה, ואיסור של דבריהם שאין לו עיקר בתורה. איסור תורה כנבלה וכיוצא בה, אין צריך לומר שאין מערבין ומבטלין אותו לכתחלה בידים, אלא אפי' נתערב בהיתר מעצמו ואפי' מין במינו וההיתר רבה על האיסור שהוא בטל דבר תורה, אלא שהחמירו בו חכמים שלא להתבטל [בפחות מששים, אסור להוסיף במזיד בהיתר כדי לבטלו בששים. גדולה מזו אמרו, שאפי' באיסורין שהחמירו שלא להתבטל] לעולם, אם עבר וגרם להם בטול במזיד אסור. כיצד הרי שנתערבה חתיכת נבלה חשובה הראויה להתכבד [בה בפני האורחין] בתוך חתיכות של שחוטה, או בריה כגיד הנשה בתוך הגידין, ועמד וחתכן כדי לבטל חשיבותן ויתבטלו כשאר האיסורין, אם עשה כן במזיד אסור לו ולמי שבטל בעבורו, אבל אם עשה כן בשוגג מותר ואין קונסין שוגג משום מזיד. איסור של דבריהם שיש לו עיקר בתורה כגבינה של גוים, שאסרו משום תערובת חלב טמא, וכשמנו של גיד שאסרו משום גיד, אין מערבין [אותו] בתוך ההיתר בידים כדי לבטלו. עבר וערבו בהיתר כדי לבטלו, במזיד אסור בשוגג מותר. נפל מעצמו בהיתר, אע"פ שאין בהיתר כדי לבטלו [מותר להוסיף בהיתר כדי להכשירו] למה הדבר דומה, לעצים שנשרו מן הדקל בתוך התנור ביום טוב, שמותר להרבות עליהם עצים מוכנים ולהסיקן. איסור של דבריהם שאין לו עיקר בתורה, כתרומת חוצה לארץ וכחלת חוצה לארץ, שלא אסרום אלא כדי שלא יטעו בתרומה וחלה של תורה, שאין בחוצה לארץ חלה ותרומה [דבר תורה] אלא כדי שלא תשתכח תורתן, לפיכך הקלו בהן לבטלן אפילו לכתחלה בידים, ומבטלין אותן ברוב ואוכלין אותן אפי' זרים, והוא הדין לכל שאר האיסורין שכיוצא באלו, שאין להם עיקר בתורה. ויש מי שאומר שאף באלו אין מבטלין אותן להאכילן לזרים אלא להאכילן לכהן בימי טומאתו, ובאלו בלבד אמרו, אבל בשאר האיסורין שכיוצא בהן שאין להם עיקר בתורה לא, ויש לחוש לדבריהם הלכה למעשה.
